למה
פתחתי בלוג.
לפני
הרבה שנים ראיתי סרט מקסים על מושבה של פינגוונים. מקסימים. ריתק אותי במיוחד
האופן שבו הפינגווין מחזר אחר הפינגווינית. הוא פשוט עומד מולה, מנפח את החזה,
תופח עליו בידיו ורוקד, מרשים אותה בריקוד, משוויץ לה בלי בושה, בלי תירוץ, לא כדי
לתרום לעתיד הפינגוונים או לשמור על האוזון ואפילו לא כדי "לעשות לביתו".
לא. הוא עשה את זה פשוט כדי להשוויץ ולקבל אהבה. מעורר קנאה. מה שאני מנסה לומר
הוא, שפתחתי בלוג כי אני פינגווין.
