סליחה, יש לי טלפון מנפוליון

    היום נפוליון התקשר אלי ואמר שהחליט כבר מחר לפלוש לרוסיה והוא צריך שאני אעזור לו עם הסנדוויצ'ים לחיילים. אמרתי לו אחלה, רק תביא לי כובע כמו שלך. אמר לי סגור. כל הלילה עמדתי ליד הכיריים ובשלתי ביצים קשות ומעכתי אבוקדו. הגעתי בערך לשישים ושמונה אלף ביצים קשות ואמבטיה מלאה באבוקדו מרוסק. זה יספיק למתקפה על רוסיה אמרתי לעצמי, ועל הדרך - גם על אירן והזמנתי שבעים אלף באגטים. עד שיגיעו החלטתי להרים טלפון לנפוליון לוודא שלא שכח את עניין הכובע. ביצעתי חיוג חוזר ובקשתי את נפוליון. ענתה לי אישה אחת בצרחות שצריך לסגור אנשים כמוני בבית משוגעים ושאם עוד פעם אחת אני מתקשר היא מתלוננת במשטרה. אוףףף אני כל כך שונא שעובדים עלי... עכשיו נתקעתי עם שבעים אלף סנדוויצ'ים סלט אבוקדו...מסקנה: מי שהולך לישון עם אבו קדו – שלא יתפלא אם הוא קם עם אבו מאזן, אבו עלי, אבו נאדל, אבו עגילה...                                                                                          כדי לשפר את איכות הסנדוויצ'ים החלטתי עוד באותו היום החלטה שבעיני לפחות נראית כנבונה ואפילו אמיצה – לשתול בתוך כל באגט פרוסת עגבנייה. חישוב לא מדויק הביא אותי למסקנה ששישה עשר ארגזי עגבנייה יספיקו. יצאתי לשוק הכרמל. מה שקרה שם שיבש את תוכניותיי. כאן המקום לציין - אני לא מאלה שמקשיבים לשיחות של אחרים, אגב, גם קלינט איסטווד לא, ובכל זאת, בעודי מתהלך בין דוכני שוק הכרמל, שמעתי עגבנייה רקובה ששכבה מתחת לדוכן אומרת לחתיכת הכרוב ששכב על גבו ממש לידה: "היי כרובי, היום בעשר אני מתפלחת להופעה של אדם בן אמיתי הגיטריסט המדהים בקפה ביאליק, אתה בא?"..."לא! לא!" נזעק הכרוב "אנשים יראו עגבנייה רקובה ויזרקו אותה על אדם!"..."אתה חי בסרט" צחקה העגבנייה "אף פעם לא זרקו באמת עגבנייה בהופעה"...התחלתי להתרחק, הסערה שהתחוללה בתוכי לא שקטה, ומה אם היא טועה?...אם בני אדם טועים אולי זה קורה גם לעגבניות?...דמיינתי עגבנייה רקובה טסה לכיוונו של אדם באמצע סולו גיטרה מרגש ו...לא, לא עמדתי בזה... הסתובבתי על עקביי, חזרתי אל הדוכן כשאני שורק לעצמי את ה"טוב הרע והמכוער" כאילו כלום, ולפני שמצפוני יתערב במעשה הנורא - דרכתי על העגבנייה והפכתי אותה לקטשופ... עצוב. כואב. אין לי אלה לקוות, שהיא הקורבן האחרון בסכסוך בין מאות השנים בין העגבנייה לאמן המופיע...                                  ובכל זאת. היכולת שגיליתי בהכנת הסנדוויצ'ים גרמה לי להגדיל ראש ולנסות להכין תבשיל רציני יותר מספגטי ושניצלים. היומרה לא עיוורה את עיניי ולא שיבשה את צלילות מחשבתי. החלטתי להיעזר בספר בישול. הפכתי את הבית ולא מצאתי אלה ספר פסיכולוגיה למתחילים "אני בסדר, אתה בסדר, הכל בסדר". חשבתי לעצמי, למה לא? בטח הוא מתאים, הלא בסופו של דבר הכל פסיכולוגי. וגם, בטח עדיף להיעזר בספר פסיכולוגיה מלא להיעזר באף ספר. וגם, ספר הטוען שאני בסדר, אתה בסדר, הכל בסדר – בוודאי מגלה סובלנות ופתיחות כלפי תבשילים נטולי תבשיליות.     מעודד ומציוד באוסף התובנות האלה הנחתי את הספר על לוח השיש בקרבת הכיריים והתחלתי במלאכה. ראשית, השריתי למשך הלילה קציצות ציפייה גדולה (להיות קלינט איסטווד כשאגדל) בנוזל הסמיך של תקוות שהתבדו (זה לא קרה) עד שהתרככו. במקביל. במחבת קטן הנחתי נתחי רגשות אשם (כלפי כל חי צומח ולאחרונה גם דומם) על מצע רך של רחמים עצמיים עטופים במלנכוליה ילדותית (בסגנון הזמר המזרחי), הידקתי, וכיסיתי מעל בפרוסה לא דקה של חשיבות ומנופחות עצמית (בסגנון הזמר האשכנזי). עליהן, הנחתי בזהירות רצועות דקות של אכזבה מהחיים עליהן פיזרתי מבעוד מועד פרורים של הנאה סתמית מתוקה ומטופשת (בסגנון מנצחי האח הגדול) - הכנסתי את התבשיל אל מתחת לשטיח וחיכיתי...יש זמן (בסגנון המלצרים בבננה ביץ')... עברו חודשיים...לא יודע מתי להוציא...בספר נאמר שאסור מוקדם מידי ואסור מאוחר מידי... שיחסים צריכים להבשיל לפני ש...בסדר...אבל מה אני צריך להסיק מזה על התבשיל והאם הבשיל... שיט...אני כבר חמש שנים יושב ליד השטיח, מציץ מידי פעם אל מתחת...לא יודע מה לעשות...

הזמנה להופעה 2

התעוררתי מסיוט. ביבי נתניהו נכנס לי לחלום ושאל:

'תגיד, זה הבן שלך שכתב את השיר ספרתי שתים עשרה סיבות?'...

'כן' עניתי מבוהל כאילו תפס אותי שוטר באדום...

'ומה הוא עשה איתן?' שאל...

'מה הוא עשה עם מה?' תמהתי...

'עם הסיבות עם הסיבות מה הוא עשה איתן? למי הוא נתן אותן?' נתניהו החל לאבד סבלנות...

'אין לו שום סיבה לשמור את הסיבות האלה מה יש לו לעשות איתן?' נזעקתי... נתניהו התעקש 'בשיר הזה הוא אמר במפורש שהוא ספר שתים עשרה סיבות...אז איפה הן עכשיו?...לא סופרים סיבות ואחר כך זורקים אותן...לא?'...

ניסיתי להרגיע והתנצלתי 'מצטער נתניהו...אולי לא חינכנו אותו מספיק לאהבת הסיבות... נכשלנו'...

'תקשיב לי היטב' הוסיף 'אני לא הייתי שורד כראש ממשלה יום אחד אם לא היו לי ארגזים של סיבות' נתניהו הרים את קולו 'ארגזים...' והוסיף בנימה רכה 'יש לי אפילו ארגז סיבות מימי בר כוכבא...' עשיתי פרצוף מתפעל. נתניהו רכן לעברי ולחש 'אם אני רואה שליברמן או ציפי ההיא התעשרו בשתים עשרה סיבות' הוא עצר, נופף באצבעו והמשיך 'אני יודע מתי ואיפה אדם מופיע... הבנת?'...

התעוררתי, שטוף זיעה קרה צלצלתי לאדם ובקשתי ממנו לשמור את השיר הזה לסוף ההופעה, כהדרן - ואז שיברח...שיברח...הוא שאל אותי למה?...אמרתי לו סתם, אין לי סיבה...אז הוא אמר מה הבעיה? רוצה סיבה? יש לי שתים עשרה...