התעוררתי מסיוט. ביבי נתניהו נכנס לי לחלום ושאל:
'תגיד, זה הבן שלך שכתב את השיר ספרתי שתים עשרה סיבות?'...
'כן' עניתי מבוהל כאילו תפס אותי שוטר באדום...
'ומה הוא עשה איתן?' שאל...
'מה הוא עשה עם מה?' תמהתי...
'עם הסיבות עם הסיבות מה הוא עשה איתן? למי הוא נתן אותן?' נתניהו
החל לאבד סבלנות...
'אין לו שום סיבה לשמור את הסיבות האלה מה יש לו לעשות איתן?'
נזעקתי... נתניהו התעקש 'בשיר הזה הוא אמר במפורש שהוא ספר שתים עשרה סיבות...אז
איפה הן עכשיו?...לא סופרים סיבות ואחר כך זורקים אותן...לא?'...
ניסיתי להרגיע והתנצלתי 'מצטער נתניהו...אולי לא חינכנו אותו מספיק
לאהבת הסיבות... נכשלנו'...
'תקשיב לי היטב' הוסיף 'אני לא הייתי שורד כראש ממשלה יום אחד אם
לא היו לי ארגזים של סיבות' נתניהו הרים את קולו 'ארגזים...' והוסיף בנימה רכה 'יש
לי אפילו ארגז סיבות מימי בר כוכבא...' עשיתי פרצוף מתפעל. נתניהו רכן לעברי ולחש
'אם אני רואה שליברמן או ציפי ההיא התעשרו בשתים עשרה סיבות' הוא עצר, נופף באצבעו
והמשיך 'אני יודע מתי ואיפה אדם מופיע... הבנת?'...
התעוררתי, שטוף זיעה קרה צלצלתי לאדם ובקשתי ממנו לשמור את השיר
הזה לסוף ההופעה, כהדרן - ואז שיברח...שיברח...הוא שאל אותי למה?...אמרתי לו סתם,
אין לי סיבה...אז הוא אמר מה הבעיה? רוצה סיבה? יש לי שתים עשרה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה