אצל החומוס של הסורי
כשאתה מת לחומוס, ואין
מקום אצל הסורי - ובדרך כלל אין מקום אצל הסורי, אתה הולך אל ההוא שברחוב המקביל.
לא בושה אמרתי לעצמי. זה לא אומר עלי שום דבר. סתם חוסר מזל. מיד בתחילת הרחוב
ראיתי את השרשרת המחוברת באופניים לעץ. אופניים של מאתיים שקל ושרשרת של אלף. כן.
יוסי פילוסוף נמצא כאן. יוסי היה בעברו נגן גיטרה ובהווה הוא נגן גיטרה בעברו.
לפני שנים ניגן בתוכנית אירוח. כולם דברו עליו. ובצדק. גם היום מדברים עליו. אך
בהקשר אחר לגמרי. רציתי להתחמק אך גם בחומוס רמה ב' היה רק כסא אחד פנוי. ליד
פילוסוף כמובן. יכולתי לוותר וללכת לפלאפל ברחוב טשרניחובסקי. לא וויתרתי. חבל.
"היי מה נשמע? אפשר לשבת?" אימצתי חביבות מוגזמת כשפניתי
אליו.
"בטח, שב, שב" ענה פילוסוף בלי להרים את ראשו. אצבעותיו
התרוצצו על גבי מסך הנייד שלו. צרור
המפתחות הענק וקופסת משקפי השמש שלו היו מונחים על השולחן. קופסה של אלף שקל
למשקפיים של עשרים שקל. יוסי מומחה למינונים לא נכונים. הוא נוהג למשש את חפציו
האישיים כאילו היו השלוחה הגשמית של העצמי שלו. מאותה סיבה הוא גם מסלסל בתלתל
המציץ מעורפו. בקיצור, ליוסי חשבון לא פשוט עם האנושות. גם אני נחשב לאנושות.
"אני מת על המקום הזה, הרבה יותר טוב מהסורי" מלמלתי תוך
שאני דוחק ומקבץ שאריות סלט שהיו פזורות על השולחן אל אחד מקצותיו.
פילוסוף עצר מעיסוקו והרים את ראשו, הסיר את
משקפי השמש, הישיר מבט, וצקצק בלשונו: "צ צ צ... מת על המקום הזה...צ צ צ...בטח,
כן...אתה מאלה... כן...אני יכול לראות את הכאב שלך, אל תדאג, זה בסדר'. אמר והחזיר
את משקפי השמש למקומם.
"מה כאב? על מה אתה מדבר?" שאלתי כשאני נזכר שמעולם לא
היה לי מפגש עם פילוסוף שיצאתי ממנו מאושר.
"שאול שאול...יש לך הרבבבהה מה ללמוד על
עצמך...הרבה..."
"בגלל
זה התיישבתי לידך" התחכמתי...
"הבנתי
כמה דברים חשובים על בני האדם מאז שאני אוכל פה...תדע לך, יש שלושה סוגים של גברים,
זה הכל, שלושה סוגים" יוסי דבר בלי להרים את עיניו מהנייד שלו "סוג אחד
- זה לא אני ולא אתה, זה הגבר שתמיד מוצא מקום אצל הסורי...אתה מבין? תמיד.
גם כשאתה בטוח שאין לך שום סיכוי ואתה מסתובב והולך – הוא מוצא....אתה מבין? זה
הגבר שמוצא מקום בכל מקום" יוסי ריכך את נימת דיבורו כשהמשיך "נעבור
לסוג השני...זה הגבר שהולך לסורי, רואה שאין שם מקום בשבילו, בא לפה, יושב, מסתכל
לאמת בפנים - ומנסה להתמודד איתה...ולא בהכחשות עלובות מהסוג של 'אני מת על המקום
הזה"...יוסי לא הותיר ספק, הוא חיקה אותי בחוסר רחמים והמשיך
"מבין?...הגבר מהסוג השני מנסה להתמודד עם המקום שלו בעולם בכנות..ואז, כשהוא
כמעט מצליח – טטררחח, פתאום, משום מקום - מתיישב מולו איזה אחד מהסוג
השלישי...ומרגע זה - זהו, גמרנו...הוא אוכל ונשאר רעב - כי ההשפלה והכישלון
מכרסמים לו את החומוס מבפנים'.
גל
של חוסר אושר החל להציף אותי.
"קומפלט" ענינו לשאלתו של המלצר.
יוסי המשיך "הסוג השלישי, בטח כבר הבנת, זה
הגבר שבודק אם יש מקום אצל הסורי, רואה שאין, בא לכאן אחרי שהוא עושה סיבוב שלם
כדי שלא יזהו שהוא בעצם דחוי סורי, מעמיד פנים כאילו זו הבחירה שלו, כאילו ישר בא
לכאן, כאילו הוא 'מת על המקום הזה' כאילו כל מה שקורה לו בחיים זה מבחירה, כאילו
הוא מחזיק את המושכות של החיים שלו בידיו ובמו ידיו ניווט את עצמו לכאן ולא
לסורי...מבין?...ואני צריך לעשות את עצמי מאמין לו"...
"וואלה,
שמע, אתה..." גיבבתי מילים כדי להסיח את דעתי מההבנה הלא נוחה שצמחה בי, יוסי
צודק. מה שלא מנע בעדי מלחזור ולהדגיש "אני אומר לך – אני מת על המקום הזה,
אם היה בא אחד שיושב אצל הסורי והיה רוצה להתחלף איתי, לא הייתי מסכים"...
פילוסוף
הביט בו ברחמים. "יהיה בסדר שאול...יהיה בסדר" פילוסוף טפח על ידי וחזר
ונשען לאחור כשהבעה של שביעות רצון מרוחה על פניו. "אני רוצה להגיד לך, בטח
זה ינחם אותך, פעם גם אני הייתי כמוך...תקוע כמו אידיוט בסוג השלישי...אבל עברתי
סוג... בעבודה קשה...בקרוב אם הכל ילך כמו שאני מתכנן אני אהיה מהסוג הראשון"
יוסי הזדקף וכמעט נגע בעננים עם ראשו.
השתררה שתיקה שנוצלה על ידי להערכת מצב.
מסתבר שהוא מהסוג הגרוע מבין השלושה. מסתבר שיוסי מסוג משופר ובדרך לטופ. ומסתבר שאני
לא סובל את יוסי ברמות שקשה לתאר.
תגיד...הסוגים
האלה...זה מלידה?...זה גנטי?...אפשר לשנות את זה?" ניג'סתי.
פילוסוף הגביה את משקפי השמש, כמעט נצמד אלי
ולחש: "אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?...אתה בטוח שיש בך את זה?...שקורצת מהחומר
הזה?...כי אני כבר אומר לך...הרצון לשנות, הרצון בלבד - הוא רק הגרגירים של
החומוס...ואיפה החומוס? הא? איפה הטחינה?"
"תיכף יגיע...סבלנות" קרא המלצר
שהחל לאבד סבלנות "אין לי אלף ידיים".
"תביא גם מיץ תפוזים" צעק לו
פילוסוף וחזר להביט בי.
"מבין אותך קומפלט" עניתי בלי
להבין כלום.
פילוסוף המשיך "כדי לשנות סוג אתה
חייב להיות הגבר המודע לעצמו, הגבר שיודע, שבראש וראשונה, יותר מכל דבר אחר - הוא האדם
החושב"
"בסדר, אז מה? אני יודע שבראש
וראשונה - אני האדם המרגיש" התרסתי בניסיון פתטי לעצור את צונאמי ההשפלות
"אז מה?"
"אז
מה? הא?" גל של כעס הציף את פילוסוף "למשל, קח גיטריסט שהשתתף בתוכנית
אירוח בטלוויזיה...הרוויח כסף, פרסום, הערכה, הכל, והרגיש שבראש וראשונה הוא גם
אדם חושב וגם אדם מרגיש ומה לא...אז מה?...אז הוא הרגיש...אז מה?...זה נגמר, ואז
מה? נדה...כלום...הוא נשאר ותסלח לי על הביטוי - עם הפיתה ביד".
"הבאתי לכם פיתות" התלונן המלצר
"לפני רגע הבאתי פיתות".
"הבנת?
הבנת עכשיו?" פילוסוף פירש את שתיקתו כהסכמה והמשיך "הגבר המודע לעצמו יכול
להגיד שהוא מרגיש שבראש וראשונה הוא אדם חושב...או לחילופין...שהוא חושב
שבראש וראשונה הוא אדם מרגיש... מבין? או, לחילופי חילופין, ובתנאים מסוימים, הוא
יאמר: שהוא מרגיש וחושב שבראש ובראשונה הוא אדם מרגיש וחושב"...
"אתה מתפלפל...אתה סתם מתפלפל"
אמרתי כשהלחץ איים לפוצץ לי ת'מוח.
"לא...אני לא מתפלפל"...פילוסוף
הסביר והלך והשתנה לנגד עיניי, פניו נצבעו לאיטן ירוק בהיר, ואז, בהדרגה, כשכל
גופו מצטרף לשינוי העמיק הירוק בפניו, ראשו הלך והצטמק בעוד צווארו הלך
והתעבה...בטנו תפחה..."אני לא מתפלפלללל" חזר פילוסוף וקולו נשנק... תהליך
ההשתנות הואץ... "אאנניי לאאא מתפלללפפפללל"' הוא צווח, הפך לפלפל,
זינק בקפיצה אל צלחת החמוצים והסתתר מאחורי הבצל, 'HELLLPPP" הוא צעק משם..."למה באנגלית למה" לחשתי לו כדי
שהיושבים בשולחן לידי לא יחשבו שאני מדבר אל צלחת חמוצים. גל חוסר האושר שהציף אותו
קודם לכן הפך לגל נקמני, לא התאפקתי ולחשתי "אני חושב ומרגיש שבראש וראשונה
אתה פלפל"... HELLLPPP'" יוסי חזר
והתחנן... "לא שומעים" עניתי לו ואכלתי לו את החומוס, בן זונה קטן, פייר?
מגיע לו. שנים שאני סובל מהמניאק הזה "אני מהסוג השלישי ואתה מהסוג שנקרא
פלפל חריף" לחשתי לו כשאני מניח זית על ראשו...המלצר ניגש שאל אם אפשר לפנות,
פילוסוף הפלפל צווח "לללאאאא"...המלצר הסתכל עלי, שאל:
"שמעת
משהו מוזר?"...
"לא, לא
שמעתי כלום" עניתי...
"העבודה הזאת
בעיקר עם טיפוסים כמו פילוסוף מתחילה לשגע אותי" אמר המלצר ופינה את הצלחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה