הזמנה להופעה של אדם 1

צלצל אלי קלינט איסטווד, אמר לי: 'אני לא צריך אותך'...

ישר עניתי לו: 'ברור, גם אני לא צריך אותך'...

המשיך קלינט: 'כן, אבל אותי זה אפילו לא מעניין אם אתה צריך אותי או לא'...

שלפתי קלף: 'אני אפילו לא סובל שאוהבים אותי בכלל, כשמנשקים אותי אני נגעל'.

קלינט לא נשאר חייב: 'ואני יורה במי שאוהב אותי' והוסיף: 'אז שלום ולא להתראות'...

'שלום לנצח' עניתי באומץ...

'אני סוגר' אמר...

'ברור, גם אני סוגר, לא רק אתה' מיהרתי לענות...

חלפה דקה מתוחה וקלינט המשיך: 'זה לא שקשה לי לסגור, אלא שלשניות, ממש לשניות...אני מרגיש משהו שחלשלושים קוראים לו בדידות'...

'כן, החלשלושים האלה' עניתי 'אני למשל, לפעמים חש צורך...ב...נו...איך קוראים לזה...צורך באהבה, מצחיק אה?'...

'זה מצחיק?' אמר קלינט וגיחך: 'בוא אגיד לך מה באמת מצחיק, אני לפעמים מרוב בדידות מצלצל לאנשים ומבלבל להם ת'מוח'...

זהו. חשתי שזה הזמן לשלוף:

'קלינט איסטווד. בוא אגיד לך...אדם בן אמיתי הגיטריסט המדהים מופיע בקפה ביאליק...מעניין ת'סבתא שלי אם תבוא אבל... אתה מוזמן'...

'אוקיי, מעניין ת'תחת שלי לבוא, אבל אבוא עם רובה ווינצ'סטר ואקדח קולט 45'...

'ואני אבוא עם קולט שמש וקולט אביטל'...עניתי...